מתנה קטנה ממני: מסלול אמנות עצמאי בקריית המלאכה לכבוד “בתים מבפנים”

בסוף השבוע הקרוב מתקיים בתל אביב אירוע “בתים מבפנים”, ובקריית המלאכה ייפתחו לקהל עשרות סטודיואים של אמניות ואמנים. זו אחת ההזדמנויות הטובות בשנה לראות אמנות לא רק כשהיא תלויה על קיר בגלריה, אלא במקום שבו היא נוצרת: בין סקיצות, חומרים, כלים, עבודות גמורות ועבודות שעדיין מתלבטות לגבי עצמן.

כמו תמיד באירועים כאלה, השפע הוא גם ברכה וגם סכנה קטנה. אפשר להסתובב שעות, להיכנס לכל דלת פתוחה, ולצאת בסוף עם תחושה שראינו הרבה אבל לא ממש הבנו מה ראינו.

אז בניתי עבורכן ועבורכם מסלול עצמאי קטן ומדויק בקריית המלאכה: שלושה סטודיואים ושלושה חללי תצוגה. אפשר לעשות אותו לבד, בזוג, או עם חברה שאוהבת אמנות אבל גם אוהבת לדעת לאן הולכים.

זה לא סיור מודרך שלי, אלא מתנה קטנה לקהילת המסיירות והמסיירים שלי: מסלול שאפשר לקחת לסוף השבוע, ללכת איתו בקצב שלכם, לעצור איפה שמעניין, לדלג איפה שפחות, ובעיקר להיכנס לקריית המלאכה עם קצת יותר כיוון וקצת פחות “רגע, לאן עכשיו?”.

איך להתחיל

כיוון שמדובר באירוע סטודיו פתוח, כדאי לבדוק ביום הביקור את המפה המעודכנת ואת שעות הפעילות. אני ממליצה להתחיל  בת"א תרבות, שביל המרץ 6, לקחת מפה, ורק אז לצאת למסלול.

אני ממליצה לסמן מראש את שלושת הסטודיואים הבאים, לפי הסדר הזה:

ורד אהרונוביץ

משה טרקה

גלית ראוכוורגר

משם המשיכו לחללי התצוגה:

התערוכה “דבק טוב” בגלריות חנינא וזומר, ותערוכתה של דרורה דומיני בבית בנימיני

כל המסלול מתאים לשעתיים עד שלוש, תלוי כמה זמן תרצו להישאר בכל מקום וכמה שיחות ייפתחו בדרך. ובסטודיו פתוח, כדאי להשאיר מקום לשיחות.

1. סטודיו ורד אהרונוביץ

אני מציעה להתחיל אצל ורד אהרונוביץ, אמנית רב תחומית מסקרנת שבונה מיצבים פיסוליים שיש בהם משהו פיגורטיבי, סיפורי ומעט מטריד. זו גם הזדמנות טובה לפגוש מקרוב אמנית שאפשר לראות בימים אלה גם בביאנלה לאמנות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל. כלומר, הביקור בסטודיו מאפשר לראות לא רק עבודה אחת בתוך תערוכה גדולה, אלא משהו מן העולם הרחב שמתוכו היא נוצרת.

למה לעצור כאן? כי אהרונוביץ היא אמנית עם עולם חזותי מובחן מאוד, והביקור בסטודיו מאפשר להכיר את השפה הזו מבפנים, רגע לפני או אחרי שרואים אותה גם בהקשר הרחב של הביאנלה.

2. סטודיו משה טרקה

משה טרקה הוא אמן אתיופי-ישראלי שעובד בין ציור, פיסול, תבליט וטכניקות מעורבות. העבודות שלו נוגעות בזהות, הגירה, שחורות, ישראליות ומעמד, אבל לא מצטמצמות לכותרת אחת פשוטה.

אצל טרקה החומר הוא חלק מהעניין עצמו. בעבודותיו מופיעים לא פעם הדהודים למלאכות מסורתיות, לעבודת יד ולידע חזותי שאינו נשען רק על מסורת האמנות המערבית הקלאסית. זה מה שהופך את הביקור בסטודיו שלו למעניין במיוחד: אפשר לראות איך שאלות חברתיות ופוליטיות מקבלות צורה ממשית דרך שכבות, סימנים, חומר ועקבות.

למה לעצור כאן? כי זו הזדמנות לפגוש אמן עם שפה חזותית חזקה, פוליטית וחומרית, ולראות איך זהות, שחורות, מסורת וחברה הופכות לדימוי, לחומר ולפעולה.

3. סטודיו גלית ראוכוורגר

גלית ראוכוורגר מזוהה במיוחד עם הדפס ותחריט, וזה הופך את הביקור בסטודיו שלה למומלץ במיוחד. אין הרבה הזדמנויות לפגוש מקרוב את תהליכי העבודה של הדפס: החריטה, הלחץ, הלוח, הנייר, השכפול, וכל ההבדלים הקטנים בין עותק לעותק.

זה מקום טוב להאט בו את המבט. להסתכל מקרוב, לשאול על תהליך, ולהבין איך דימוי יכול להיווצר לא רק ממשיכת מכחול, אלא מתוך הטבעה, חריטה ומגע.

למה לעצור כאן? כי זו הזדמנות לראות מקרוב מדיום עשיר וקצת פחות מדובר, ולפגוש אמנית שמחזיקה ידע עמוק של חומר, טכניקה ודימוי.

4. “דבק טוב” - גלריות חנינא וזומר

שביל התנופה 6, קומה 4

אחרי הביקור בסטודיואים, כדאי לעבור לתערוכה “דבק טוב”, שנפרשת על פני שני חללים סמוכים: גלריה חנינא וגלריה זומר. בתערוכה משתתפים ציבי גבע, נחום טבת, יצחק גולומבק ונורית דוד - ארבעה שמות גדולים מאוד באמנות הישראלית.

וזו בדיוק הסיבה שלא הייתי מדלגת עליה. לא כל יום ארבעה אמנים בסדר גודל כזה מציגים יחד בחללים נגישים, לא מוזיאליים, שהכניסה אליהם חופשית. זו הזדמנות לראות עבודות של אמנים בכירים מאוד בלי טקסיות של מוזיאון, בלי כרטיס, ובלי התחושה שצריך “להתכונן” מראש.

יש כאן גם מפגש מעניין בין שני סוגים של חללים: זומר כגלריה מסחרית מרכזית ובינלאומית, וחנינא כגלריה שיתופית מקומית. שני מודלים שונים של פעולה אמנותית, דלת ליד דלת. בקריית המלאכה זה בדיוק העניין: לא מוסד אחד גדול, אלא רשת צפופה של יוזמות, חללים, אמנים וגלריות.

למה לעצור כאן? כי זו תערוכה קבוצתית נדירה בהרכב שלה: ארבעה אמנים מרכזיים מאוד, שני חללי תצוגה שונים באופיים, כניסה חופשית, והזדמנות לראות אמנות ישראלית משמעותית מקרוב, בלי המעטפת המוזיאלית הרגילה.

5. דרורה דומיני בבית בנימיני

העמל 17

את המסלול אני ממליצה לסיים בבית בנימיני, בתערוכה ״לא מזמן 2023-2026״ של הפסלת דרורה דומיני. דומיני היא אחת הפסלות החשובות שפועלות בישראל, זוכת פרס רפפורט לאמנית ישראלית בכירה וזוכת פרס מפעל חיים בתחום האמנות הפלסטית של משרד התרבות.

זו תחנה שמכניסה למסלול עומק אחר: פיסול, חומר, אובייקטים, ביתיות, זיכרון, גוף וחלל. אחרי סטודיואים פתוחים ותערוכה קבוצתית, המפגש עם יצירותיה של דומיני מאפשר סיום מרוכז ושקט יותר, מול שפה פיסולית מגובשת, חכמה ומאוד מזוהה.

בית בנימיני הוא גם תחנה נכונה במיוחד לסיום, כי הוא מחבר בין חומר, קראפט, קרמיקה ופיסול עכשווי. הוא מרחיב את המחשבה על מה אמנות יכולה להיות: לא רק ציור על קיר, אלא גם אובייקט, כלי, גוף, משקל, זיכרון וחומר.

למה לעצור כאן? כי דומיני היא אמנית מרכזית ועטורת פרסים, והתערוכה שלה מאפשרת לסיים את המסלול במפגש עם פיסול ישראלי בוגר, מדויק ומאוד יפה.

סדר הליכה מוצע

נקודת פתיחה: ת"א תרבות, שביל המרץ 6

משם: סטודיו ורד אהרונוביץ

אחריו: סטודיו משה טרקה

אחריו: סטודיו גלית ראוכוורגר

משם: “דבק טוב” בגלריות חנינא וזומר, שביל התנופה 6, קומה 4

ולסיום: דרורה דומיני בבית בנימיני, העמל 17

ההמלצה הכי חשובה שלי: אל תנסו להספיק הכול. לפעמים עדיף לראות פחות, אבל לראות באמת.

המסלול כולו נמצא באזור קריית המלאכה ומתאים להליכה עצמאית.

כדאי לבוא בנעליים נוחות, עם מים, ועם סבלנות למדרגות, מסדרונות, שלטים מאולתרים ומעליות משא חורקות...

אז קחו את המסלול הזה כמתנה קטנה ממני לסוף השבוע: דרך נוחה, נעימה ומעט יותר ממוקדת להיכנס אל קריית המלאכה, לפגוש אמנות בתהליך, ולגלות מה קורה מאחורי הדלתות שבדרך כלל נשארות סגורות.

נתראה בסיורים הקרובים - בביאנלה לאמנות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל ובקרוב גם בצבע טרי!